להקה לקבלת פנים בחתונה
דז'ה וו אל שנות ה-60' וה-70'
כדי להבין את מקורות הרוק, נצטרך לשוב בזמן אל תחילת המאה ה-20, אל שורשי מוזיקת הבלוז. זוהי מוזיקה שהתפתחה באזור הדלתא במיסיסיפי כשילוב בין שירי העבודה שהיו שרים העבדים האפריקנים לבין מוזיקת הקאנטרי-פולק האמריקאית, ממנה הושפעו וספגו אותם עבדים.
דז'ה וו - להקה לקבלת פנים בחתונה ואירועים
מהבלוז לרוקנ'רול
הבלוז, שנוגן בתחילה רק עם גיטרה או מפוחית וללא הגברה, הפך לחשמלי יותר ויותר כאשר אמני הבלוז החלו להופיע במקומות מעט גדולים יותר בהם היה צורך להגביר את הכלים ואת השירה. העלייה בפופולריות של הבלוז והתרחבותו הביאו גם מוזיקאים לבנים להתחיל לעסוק בבלוז. אט אט נוצר הרוק אנד רול, או רוקנ'רול, שהתבסס על ההרמוניות והמלודיות של הבלוז אך היה מיועד לריקודים, עם טקסטים שמחים יותר ועיבודים תזזיתיים. הרוקנ'רול הפך במהרה ללהיט ענק וזמרים דוגמת אלביס פרסלי, ג'רי לי לואיס ודומיהם הוציאו מאות להיטים שככיכבו בתחנות הרדיו ובאולמות הריקודים.
"הפלישה הבריטית"
בינתיים באנגליה, מוזיקאים בריטיים הושפעו מהמוזיקה שהגיעה מאמריקה והחלו לנגן בעצמם רוק ובלוז. קמו להקות כמו הביטלס והרולינג סטונז שהפכו גדולות בממלכה המאוחדת. כאשר הן פנו לאמריקה, הקהל נחשף למוזקה חדשה ומרעננת שזכתה גם שם להצלחה מסחררת וזיכתה את התקופה ההיא "הפלישה הבריטית". עוד דוגמאות ללהקות רוק בריטיות שצברו פופולריות גם באמריקה: המי, קרים, הקינקס ועוד. בהדרגתיות, הרוקנ'רול הקלאסי שנועד לריקודים והכיל מילים פשוטות ושטוחות בדרך כלל, עשה מקום לגם לרוק עם גישה אמנותית יותר. זרמים חדשים החלו להתפתח: הרוק המתקדם, הרוק הפסיכדלי, הפולק-רוק, הבלוז-רוק ועוד.
וודסטוק
מוזיקת הרוק של שנות ה-60' וגם תחילת שנות ה-70' מזוהה מאוד עם מאבקם של "ילדי הפרחים" בממשלת ארה"ב בנושא המלחמה הארוכה בוייטנאם. השיא היה בפסטיבל וודסטוק ב-1969, בו נכחו מעל מליון אנשים והופיעו עשרות רבות של להקות ואמנים, הן מאמריקה והן מאנגליה. גם בתחילת שנות ה-70' היה עוד הרוק בשיאו עם להקות כמו לד זפלין, פינק פלויד, הדלתות, קרוסבי סטילס נאש ויאנג, ועוד. נהוג לכנות את השנים 1965-1975 "העשור שלא יחזור" והוא נחשב עד היום לעשרת השנים האיכותיות והמשמעותיות ביותר בתולדות המוזיקה המערבית.